גפילטע ודמעות: איך מתמודדים עם המשפחה בחגים?

דואר אלקטרוני: info@mastery.co.il  |  טלפון: 054-4530315

Follow Us On
Please reload

פורסם לאחרונה

מערכת יחסים עם הדבר הזה שהולך איתי גם לשרותים לפעמים

06/09/2018

1/10
Please reload

הנקראים ביותר

גפילטע ודמעות: איך מתמודדים עם המשפחה בחגים?

הביקורת הפסיבית-אגריסיבית של אימא, הבדיחות הלא מצחיקות של אבא, ההערות המפגרות של הדוד והשיפוטיות של החמה - ארוחת חג בקרב המשפחה יכולה להיות שדה קרב אמיתי שבו קשה להתחמק מרסיסים של עלבון. איך בכל זאת אפשר לשמור על אווירה טובה?

 

לפני כמה ימים ביקרה אצלי קרובת משפחה מבוגרת. דיברנו על ראש השנה והיא אמרה משהו בסגנון: ״צריך להעביר אותו״. אני באופטימיות המרגיזה שלי אמרתי - ״מה להעביר?״ צריך לחיות, צריך לחגוג, והיא ענתה לי ״צריך להעביר בגלל הזכרונות״. הבנתי.

הדרך היחידה לחוות חוויות היא להימצא בהווה. בכל פעם שאנחנו נמצאים בעבר או בעתיד אנחנו בסטרס: על העבר מצטערים או שמתגעגעים אליו, ולעתיד בדרך כלל חרדים או לפחות דואגים. ההזדמנות לחגוג בחגים דווקא מאתגרת אותנו עם  יכולת לחוות חוויה חיובית. 

 

משפחה יכולה ללחוץ לנו על הכפתורים בגזרת העבר. הנה אנחנו יושבים עם בני המשפחה שלנו ויש את החמה/גיס/אחות, או לפעמים אפילו בן או בת הזוג, או אמא שהקרבה אליהם פשוט מעצבנת אותנו. כשקרבה לוחצת על כפתור, זה סימן שיש בתוכנו משהו לא פתור שהאדם השני רק משקף.

לדוגמא, אם מעצבן אותי שאדם מסויים הוא צבוע או מזויף, אני צריכה רגע לחשוב איפה אני מזויפת ומתי אני צבועה. עצם ההכרה בכך שזה קיים בתוכי, וניכוס הפרשנות לעצמי, תעזור לי להירגע. זהו מופע מרהיב של מראות שדרכן משתקפים החלקים הפחות זוהרים או פייסבוקיים באישיות שלנו. כמו תמיד, יש לנו בחירה - אפשר להתבאס או שאפשר לנצל את ההזדמנות להכיר את עצמנו יותר, אם אנחנו רק מוכנים לקחת אחריות.     

 

יש אנשים שיגידו: ״יש התנהגויות שאני לא מסכים איתן והן לא קשורות אלי, דברים באמת בלתי נסבלים!״. ואני אומרת שאם הם באמת בלתי נסבלים - תציבו גבול. אין סיבה להיות בחברת אנשים שמתייחסים אלינו בצורה ״בלתי נסבלת״, אפילו אם הם בני משפחה. אנחנו אנשים בוגרים ויש לנו בחירה. בדרך כלל המחיר של בחירה הוא משהו כמו ׳מה יגידו עלי׳ או ׳אני אהיה לבד׳, והאמת היא שברוב המקרים זה לא מפחיד במציאות כמו בפנטזיה השלילית. יש המון עוצמה אותנטית במקום שבו אני דואגת לכבוד העצמי, והרבה פעמים גם לילדה הקטנה שבתוכי.

 

החגים גם מזכירים לנו סטטוסים פחות משפחתיים או זוגיים שאנחנו נמצאים בהם. פה אנחנו כבר במחלקת הדאגה מהעתיד. לדוגמה, הרבה רווקות שנמצאות בגיל הזה שכבר מצפים מהן, ושהן אפילו מצפה מעצמן, להיות בזוגיות, והן נכנסות לדיכאון ולסטרס קצת לפני ערבי חג כאלה. אם הייתי אומרת להן שיום אחרי החגים  הן יכירו מישהו, יתאהבו ויכנסו למערכת יחסים, הן כבר היו שמחות בחג, נכון? הרי הן עצובות / מתביישות / מתוסכלות כי הן מפחדות מהעתיד. בזה שהן חושבות לעצמן שהעולם משקף שעוד שנה עברה והן עדיין לבד, הן מייצרות בדיוק את אותה המציאות גם לשנה הבאה. פנטזיה שלילית על העתיד מייצרת עתיד שלילי, בזכות העובדה הפשוטה שאנחנו יודעים שתת המודע לא מבדיל בין מציאות לדמיון.    

 

5 עצות למי שבאמת רוצה לשמוח בחגים:
 

1. בואו ננצל את ההזדמנות ללמוד את האימון החשוב ביותר והוא לחיות בהווה. נסו את זה בערב החג, ואולי תובילו את כל השנה ואת המשך החיים שלכם למקום יותר נעים עבורכם.

 

2. מישהו הרגיז אתכם? אם תבינו מה בדיוק מרגיז בו תוכלו להכיר את עצמכם טוב יותר, ולא לתת לזיכרונות עבר שליליים לרדוף אחריכם לתוך העתיד.

3. קשה לכם עם הסטטוס שלכם? דמיינו שזו הפעם האחרונה שאתם נמצאים בו, וקחו החלטה להמשיך ולדמיין עתיד אחר עד שהוא מגיע ולא לשחזר את מה שכבר היה ולא שימח אתכם. 

 

4. חלקנו מתגעגעים בחגים למי שלא נמצא איתנו יותר. נסו לא להדחיק את הגעגוע אלא דווקא לציין אותו. זיכרו את היקרים לכם בדרך שהכי מתאימה לכם, והאמינו בלבכם שהם יכולים לשמוע ולראות אתכם.

 

5. הציבו בפניכם כוונה של חגיגה ולא של הישרדות (כמו שהקרובה שלי הציבה). לכל חג יש משמעות עמוקה, ומסורת יכולה לשרת אותנו מאוד כאשר אנחנו מתחברים למהות של חגי ישראל.

 

מאחלת לכולכם שנה טובה ומלאת אהבה, ועכשיו תוסיפו לעצמכם בלב מה שתרצו, מכל הלב, כדי לעזור לזה להתגשם.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Please reload

ארכיון פוסטים